Shemuel I 31 – שמואל א לא‏ – Mikraot Gedolot

(א) וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃

Now the Philistines fought against Israel, and the men of Israel fled from before the Philistines, and fell down slain on mount Gilboa.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

(א-יג) מות שאול בגלבוע * (קישור לעיון) – שמואל ב א׳:א׳-י׳, דברי הימים א י׳:א׳-י״ד

וּפְלִשְׁתָּאֵי מַגִיחִין קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל וְאַפִּיכוּ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן קֳדָם פְלִשְׁתָּאֵי וּנְפַלוּ קְטִילִין בְּטוּרָא דְגִלְבּוֹעַ.

ופלשתים נלחמים בישראל – כאדם האומר נחזור לענין ראשון.

The Philistines were battling with Yisroel. As a person saying, 'Let us go back to the earlier topic.'

(הקדמה)
פרשה חמשה עשר במיתת שאול ובניו, ומהאיש העמלקי שספר לדוד שהוא הרגו וצוה דוד להרגו על זה, והקינה אשר קנן דוד על שאול ועל יונתן בנו, ואיך אנשי יבש גלעד לקחו בלילה גוית שאול וגויות בניו מחומת בית שן וישרפום ואת עצמותם קברו. תחלת הפרשה ופלשתים נלחמים בישראל וגו׳, עד ויהי אחרי כן וישאל דוד ביי׳ וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה למה שאול הרג את עצמו? ואיך צוה לנושא כליו שיעמוד עליו וידקרהו? והנה ההורג עצמו כאלו שופך דמים ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים, כמו שחז״ל הוכיחו מאמרו (בראשית רבה ל״ד דף ל״ח ע״ב) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט׳ ו׳). ואם נאמר שעשה זה מהסבה אשר זכר פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי, הנה אם היתה העלילה שימיתוהו הנה הוא היה הורג עצמו גם כן, ואם היה שיעלילו בגופו הנה לא ימלט מזה גם אחרי מותו, ואם כן למה הרג עצמו?

השאלה השנית מי הרג את שאול? אם נאמר שהעמלקי הרגו כמו שספר לדוד, איך לא ספרו הכתוב במאורע? ואמר לבד ויקח שאול את החרב ויפול עליה וירא נושא כליו כי מת שאול וגו׳, יורה שעל חרבו מת. ואם נודה שכן קרה, ר״ל שהוא המית עצמו, יקשה מאד סיפור הנער העמלקי שלא זכר דבר מהחרב אשר נפל עליה, ואמר לדוד ואעמוד עליו ואמותתהו וגו׳, ואם נאמר ששקר באמונתו וכזב בדבריו, יקשה מי הגיד לו שהפרשים הדביקוהו? ואיך הביא הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרועו אל דוד?

השאלה השלישית מדוע צוה להרגו? והנה לא עשה זה כי אם ברצון שאול ובמצותו, ולא היה ראוי שיומת בעבור זה. ועוד שלא היו שם עדים, וזה היה מרשיע עצמו והיה מפני זה פטור כפי הדין, (יבמות כ״ה ע״ב) שאין אדם משים עצמו רשע, כל שכן שאמר כי לא יחיה אחרי נפלו ואם כן גברא קטילא קטל:

השאלה הרביעית באמרו ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו ואמר ללמד בני יהודה קשת וגו׳, וכפי דעות כלל המפרשים אין זה מהקינה, והיא עצה ולימוד לבני יהודה שילמדו לירות בקשת אחרי ששאול ויהונתן מתו על ידי המורים בחצים, ולא היה ראוי שיביא עצת אנשיו בתוך הקינה:

השאלה החמשית במה שאמר בדברי הקינה שלש פעמים איך נפלו גבורים והוא כפל מכופל, אמר הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים, אמר עוד איך נפלו גבורים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל, אמר עוד בסוף הקינה איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה:

השאלה הששית ברוע הסדור שבא בדברי הקינה הזאת, כי התחיל לדבר עם שבט יהודה עם היותם כנגד מלכות שאול, וחזר לדבר כנגד ישראל הצבי ישראל, ופעמים יקונן את שניהם שאול ויהונתן יחד, ופעמים לכל אחד מהם בפרט, כי הצבי ישראל על במותיך חלל הוא על שאול בפרט, וכן כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול וגומר, ואחר כך אמר על שניהם מדם חללים וגומר, שאול ויהונתן וגומר, וחזר לדבר על שאול לבד בנות ישראל אל שאול בכינה וגומר, ודבר על יהונתן לבד יהונתן על במותיך חלל צר לי עליך אחי וגו׳, וחזר לדבר על שניהם איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה.

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

(א) ופלשתים נלחמים בישראל וגו׳, חזר הכתוב אל הסיפור הקודם מהמלחמה אשר היתה בין שאול ובין פלשתים, וזכר שנסו אנשי ישראל מפניהם, וכבר זכר החכם שהתחלת הנפילה ניסה, (סוטה מ״ד ע״ב) ומאשר ישראל התחילו לנוס מפני פלשתים מיד הכו בהם ויפלו חללים בהר הגלבוע. ומאשר היו שאול ובניו גבורי כח לא נסו מהמלחמה ולא נפלו ג״כ בראשונה אבל אחרי שנסו רבים מהעם ושנפלו רבים לחרב

ופלשתים נלחמים – כאומר נחזור לענין הראשון.

ופלשתים שב לענין של מעלה, וספר שישראל נשתה גבורתם שלא לחמו כלל רק תיכף נסו ועל ידי זה ויפלו חללים כי תחלת מפלה ניסה.

כעת חוזר המקרא למלחמת פלשתים בישראל¹, וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל, וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים, וכיוון שהתחילו לנוס², וַיִּפְּל֥וּ מישראל חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ, ומפני ששאול ובניו היו גבורי כח הם לא נסו מהמלחמה³:

1. רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם.

2. שתחילת הנפילה ניסה, (סוטה מד:), אברבנאל.

3. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ב) וַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶת⁠־שָׁא֖וּל וְאֶת⁠־בָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת⁠־יְהוֹנָתָ֧ן וְאֶת⁠־אֲבִינָדָ֛ב וְאֶת⁠־מַלְכִּישׁ֖וּעַ^א בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל׃

And the Philistines followed hard upon Saul and upon his sons; and the Philistines slew Jonathan, and Abinadab, and Malchishua, the sons of Saul.

א. מַלְכִּישׁ֖וּעַ =א?,ש1,ב1 (תיבה אחת), וראו לעיל בהערה על שמ״א יד,מט; רואים היטב את המקף בכתר, אבל יש סימן של טשטוש או של ניסיון מחיקה (לדעת ברויאר אין מקף בכתר, אמנם בהגדלה מבחינים בו היטב).
• א?,ל,ק,ש2=מַלְכִּי⁠־שׁ֖וּעַ (תיבות מוקפות) וכמו כן בכתבי⁠־יד ספרדים נוספים ובדפוסים.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַדְבִּיקוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת שָׁאוּל וְיַת בְּנוֹהִי וּקְטָלוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת יְהוֹנָתָן וְיַת אֲבִינָדָב וְיַת מַלְכִּי שׁוּע בְּנֵי שָׁאוּל.

מיד יצא למלחמה ונטל שלש בניו עמו יהונתן ואבינדב ומלכישוע. באותה שעה קרא הקב״ה למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי ושיצרתי. בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו נוטל בניו עמו מפני מראית עין. וזה יודע באמת שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו ושמח על שמדת הדין פוגעת בו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי לפי שהראה הקב״ה לאדם הראשון דור ודור ומלכיו דור ודור ושמשיו וכיון שהראה לו שאול נופל בחרב אמר זהו שכרן של בניך מלך ראשון שהוא עומד לישראל נופל בחרב. אמר ליה לי את אמר אמור לכהניא דמקטרגין עליה. אמור אל הכהנים בני אהרן (ויקרא כ״א:א׳).

וידבקו – כמו: וידביקו, וכן: וידרכו את לשונם (ירמיהו ט׳:ב׳). ענינו ענין השגה.

ואלה ג׳ בני שאול שזכר הם שהיו יוצאים עמו במלחמה, לפי׳ מתו עמו. ואיש בשת נשאר בבית כי לא היה יוצא במלחמה.

(ב-ו) החמשים ושנים הוא להודיע איך הפליג הש״י אשר לו נתכנו עלילות להמציא הסבות שיגיעו דוד אל שתהיה לו המלוכה בקלות כמו שגזרה חכמתו ורצונו כי אם היה נהרג שאול לבדו הנה לחוזק אהבת דוד אל יהונתן לא היה יכול להסכים בעצמו לעשוק הממלכה ממנו ולזה מת יהונתן עמו וכבר נפלו גם כן עמו קצת ישראל להראות להם אי זה הבדל יש בין דוד לשאול כי שאול עם היות מלך נפל הוא ועמו ביד פלשתים ודוד נצח במתי מעט עם רב כי זה ממה שיישיר ישראל אל שיתנו לדוד המלוכה.

הדביקו פלשתים את שאול ובניו לפי שהתמידו להלחם, ויכו את יהונתן ואת אבינדב ואת מלכי שוע בניו. ונראה שאישבשת לא בא אל המלחמה לחולשתו או לסבה אחרת, או שנס ונמלט ממנה עם אבנר ושאר הגבורים שנשארו:

וידבקו – השיגום, עד שהיו דבוקים להם.

וידבקו כי שאול לחם ברב כח ולכן לא כתב וישיגו.

וַיַּדְבְּק֣וּ והשיגו¹ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶת-שָׁא֖וּל וְאֶת-בָּנָ֑יו, וַיַּכּ֣וּ והרגו פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת-יְהוֹנָתָ֧ן וְאֶת-אֲבִינָדָ֛ב וְאֶת-מַלְכִּי-שׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל אשר יצאו איתו למלחמה²:

1. רד״ק, מצודת ציון. וכיוון ששאול לחם ברב כח, ולכן לא כתב ״וישיגו״, מלבי״ם, וכך משמע גם מאברבנאל.

2. ונראה שאיש-בשת בנו של שאול לא בא אל המלחמה לחולשתו או לסיבה אחרת, או שנס ונמלט ממנה עם אבנר ושאר הגבורים שנשארו, אברבנאל. או יתכן שאיש-בשת לא היה יוצא במלחמה, רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵהַמּוֹרִֽים׃

And the battle went heavily against Saul and the archers overtook him; and he was in great anguish because of the archers.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְתַקִיפוּ עָבְדֵי קְרָבָא עַל שָׁאוּל וְאַשְׁכְּחוֹהִי קַשְׁתַּיָא גַבְרִין דְאוּמָנִין לְמֵיגַד בְּקַשְׁתָּא וּדְחִיל לַחֲדָא מִקַשְׁתַּיָא.

ויחל מאד – תרג׳ ודחיל שנתיירא מאד מהמורים.

ויחל מאד מהמורים – פתרונו: ויגר. וכן תרגומו: ודחיל לחדא מן קשתיא.

ויש אומרים: חלה מהמורים שהיו זורקין בו חצים.

המורים – אנשים מורים בקשת. תרגם יונתן: קשתיא גברין דאומנין למיגד בקשתא.

ויחל – ענין חיל ופחד, כי לא הכוהו עדיין, אבל פחד מהם.

וימצאוהו המורים אנשים בקשת – מקרא מסורס הוא, אנשים המורים בקשת.

ויחל מאד מהמורים – כמו חיל כיולדה.

וימצאהו – כטעם המצאתני אויבי (מלכים א כ״א:כ׳), כטעם וישיגוהו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואחרי שמתו שלשת בניו וישאר שאול לבדו חי כבדה המלחמה עליו וימצאוהו המורים, ר״ל המורים בחצים מצאו את מקומו והיו הולכים אחריו ופחד אז שאול מהמורים. וראוי שתדע שלא פחד שאול מהם פן ימיתוהו (כי הוא היה בוחר מות מחיים אחרי שראה בעיניו מיתת בניו וידע מדברי שמואל על ידי הבעלת אוב שגם הוא לא יחיה) אבל פחד מאד פן יכו אותו באופן שלא ימות מיד ולא יוכל ללחום, ויתפשוהו חי ויעלילו בו, בנקרם עיניו וחתכם אותו אבר אבר, לשנאת הפלשתים אותו למה שהשחית בהם מהם, ובחר שימות על ידי אוהביו ולא על ידי אויביו.

המורים – הזורקים בחצים, כמו: אשר אנכי מורה (שמואל א כ׳:ל״ו).

ויחל – מלשון חלחלה ופחד.

את שאול – כי בניו כבר הרגו, והיתה כל פני המלחמה אליו לבד.

המורים אנשים בקשת – כמו אנשים המורים בקשת, ורצה לומר: שמצאו מקומו אשר נטמן בה, ופחד מהם שלא יתעללו בו.

ותכבד אחר שמתו בניו כבדה המלחמה עליו לבדו ונוסף לזה מצאוהו מורי קשת המורים מרחוק וגם שגם הוחלה על ידי החצים, ופי׳ המורים אנשים – כמו אנשים המורים או אנשים מומחים בקשת כמו אנשי קשת.

ותכבד המלחמה – שומרי ראש שאול נלחמו באומץ לב בעד חיי אדוניהם, וע״כ כבדה המלחמה סביבותיו.

המורים – מתיבה המורים יכולים אנו ג״כ לשמוע מורים אבנים בקלע, לכך פירש אנשים בקשת.

ולאחר שמתו בניו, ובהיותו לבדו¹, וַתִּכְבַּ֤ד כבדה² הַמִּלְחָמָה֙ אֶל-שָׁא֔וּל, ונוסף לזה³ בהיות כל פני המלחמה אליו לבדו⁴, וַיִּמְצָאֻ֥הוּ מצאו את מקומו⁵ הַמּוֹרִ֖ים הקשתים⁶, הם אֲנָשִׁ֣ים המומחים לירות⁷ בַּקָּ֑שֶׁת והיו רודפים אחריו⁸, וַיָּ֥חֶל והתחלחל ופחד⁹ מְאֹ֖ד שאול מֵהַמּוֹרִֽים שיתעללו בו¹⁰:

1. אברבנאל, מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. אברבנאל, מצודת דוד.

6. תרגום יונתן.

7. תרגום יונתן, מלבי״ם.

8. אברבנאל.

9. מצודת ציון.

10. ולא פחד שאול מהם פן ימיתוהו (כי הוא היה בוחר מות מחיים אחרי שראה בעיניו מיתת בניו וידע מדברי שמואל על ידי בעלת האוב שגם הוא לא יחיה), אבל פחד מאד פן יכו אותו באופן שלא ימות מיד ולא יוכל ללחום, ויתפשוהו חי ויתעללו בו, בנקרם עיניו וחתכם אותו אבר אבר, לשנאת הפלשתים אותו למה שהשחית בהם, ובחר שימות על ידי אוהביו ולא על ידי אויביו, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣׀ וְדׇקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן⁠־יָ֠ב֠וֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ⁠־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת⁠־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃

Then Saul said to his armor-bearer, "Draw your sword, and pierce me through with it; lest these uncircumcised come and pierce me through and make a mockery of me.⁠" But his armor-bearer would not; for he was very afraid. Therefore Saul took his sword and fell upon it.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר שָׁאוּל לְנָטֵל זְיָנֵיהּ שְׁלוֹף חַרְבָּךְ וְקַטְלַנִי בָהּ דִלְמָא יֵיתוּן עֲרֵלַיָא הָאִלֵין וְיִקְטְלוּנַנִי וְיִתְלַעֲבוּן בִּי וְלָא אָבָא נָטֵל זְיָנֵיהּ אֲרֵי דָחִיל לַחֲדָא וּנְסִיב שָׁאוּל יַת חַרְבָּא וּנְפַל עֲלָהּ.

כי ירא מאד – ממי נתיירא, אם מקרובי שאול שמא יהרגוהו בשובו מן המלחמה לפי ששלח בו ידו, והלא ממה שנאמר בסמוך וירא נושא כליו כי מת שאול ויפל גם הוא על חרבו וימת עמו (שמואל א ל״א:ה׳) אתה למד שלא היה דעתו לחזור, אלא על כרחך אין לך לפרש אלא כי היה ירא את י״י מאד.

ודקרוני והתעללו בי – בהרגם אותי דקירות הרבה דרך נקמה ובזיון, וכן: אשר התעללתי במצרים (שמות י׳:ב׳), וכל לשון התפעל בזה הוא עצם המעשה ההוא, באיזה מעשה שיהיה שיבא זה הלשון.

ותרגם יונתן: ויתלעבון בי, לשון תעתוע ובזיון. וכן: והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כ״ז:י״ב) – כמתלעב.

ודקרני והתעללו בי – פירוש: אני ירא שמא לא יהרגוני אלא יניחוני חי וישחקו בי כמו כי התעללת בי.

כי ירא מאד – משלוח ידו במלכו.

פן יבאו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי – היה ירא שימיתוהו באכזריות גדולה מפני מה שהשחית בהם ולזה בחר שימות ביד אוהביו.

ויקח שאול את החרב ויפל עליה – ידמה מזה המקום שכחש העמלקי שאמר לדוד שכבר הרג שאול ואולם אמר זה למצא חן בעיני דוד כי יודע היה שנאת שאול אל דוד ואפשר כי לא מת שאול בנפלו על חרבו והשלים להמיתו זה הגר העמלקי כמו שספר לדוד והוא יותר נכון לפי מה שאחשוב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולזה אמר לנושא כליו שלוף חרבך ודקרני בה פן יבאו הערלים האלה ודקרוני והתעללו בי, ר״ל שראשונה יתעללו בו ובאחרונה ידקרוהו, או יהיה ודקרוני באופן נבזה ויתעללו בי באותו הדקור דרך נקמה ובזיון. והנה נערו לא אבה שלוח יד בו, ויקח שאול את החרב ויפל עליה ונכנסה בו באופן שמת מיד, ולפי זה כחש העמלקי במה שאמר לדוד שהוא הרג לשאול, ואולם אמר זה למצוא חן בעיני דוד כי יודע היה שנאתו לשאול. ואפשר לומר שלא מת מיד עם הכאת החרב ואז הוצרך לקרוא אל הנער העמלקי שימותתהו, באופן שלא ימצאוהו הפלשתים עדין גוסס ויתעללו בו, והכתוב לא ספר בכאן כי אם מה שעשה שאול לבד אבל העמלקי הוא הרגו כדבריו והוא היותר נכון:

שלוף – ענין הוצאת החרב מתערה, כמו: וישלפה מתערה (שמואל א י״ז:נ״א).

ודקרני – ענין נעיצה, כמו: אשר דקרו (זכריה י״ב:י׳).

והתעללו – ענין לעג שחוק ובזיון, כמו: התעללת בי (במדבר כ״ב:כ״ט).

ולא אבה – ולא רצה.

ודקרני בה – רצה לומר: דקירת מות.

ודקרוני והתעללו בי – רצה לומר: דקירות מכאיבות, ולהשאר חי ויתעללו בי.

כי ירא – פחד מה׳, לשלוח יד במשיחו.

ויפול עליה – להמית את עצמו.

פן יבואו רצה לומר שהם ידקרוני וגם יתעללו בי וכוונתו שאם יתעללו בי ולא ימיתוני אפשר לומר שחיי צער טובים ממות, וכן אם ידקרוני וימיתוני^א טוב שלא אפגע בעצמי, אבל אחר שבודאי ימיתוני וגם קודם לכן יתעללו בי גם כן, טוב שאמות בלא צער וקלון.

ויפל עליה הנה יתבאר לקמן שלא מת על ידי נפילה רק שנעשה גוסס, ועל זה אמר כי מת שאול שהוא שהוכה מכת מות ובכ״ז עדיין היה נפשו בו והנער העמלקי גמר מיתתו.

א. בדפוסים: ״ולא ימיתוני״, אך מלת ״לא״ כנראה נמחקה בכתב ידו.

הערלים – פעמים רבות השתמשו בתואר זה להורות אכזריות ורשע כמו ביחזקאל רדה והשכבה את ערלים (ל״ב:י״ט) וזולתו, ואולי היתה דעתם שבהסיר ערלת הבשר תוסר ג״כ ערלת הלב, ובאמת היהודים רחמנים בני רחמנים.

כי ירא מאד – מיראת אלהים.

וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ | וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ דקירת מות¹ פֶּן-יָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ דקירות מכאיבות, וישאירו אותי חי² וְהִתְעַלְּלוּ ויתעללו -בִ֔י בלעג ובזיון³, ולא יהרגוני אלא יניחוני חי וישחקו בי⁴, וְלֹ֤א אָבָה֙ רצה⁵ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א היה מְאֹ֑ד מה׳ לשלוח יד במשיחו⁶, וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת-הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ להמית את עצמו⁷:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. רי״ד.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר ששאול ידע בוודאות שהם גם יתעללו בו וגם יהרגו אותו (וכך גם משמע מרד״ק), לכן העדיף למות ללא צער וקלון. וראה את רד״ק בפס׳ ה׳ ואברבנאל בפס׳ ז׳ להלן המבארים כי לא חטא שאול בזה, שכן ידע שימות כי כך אמר לו שמואל.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא⁠־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם⁠־ה֛וּא עַל⁠־חַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מׇת עִמּֽוֹ׃

And when his armor-bearer saw that Saul was dead, he also fell upon his sword and died with him.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַחֲזָא נָטֵל זְיָנֵיהּ אֲרֵי מִית שָׁאוּל וּנְפַל אַף הוּא עַל חַרְבֵּיהּ וּמִית עִמֵיהּ.

כי מת שאול – קרוב למיתה, כמו: בצאת נפשה כי מתה (בראשית ל״ה:י״ח), כי לא מת עדיין עד שהמיתו העמלקי, כמו שאמר הוא בבשורתו לדוד. ואפשר כי כזב העמלקי, כי לא המיתו הוא אלא מצאו מת אחר שנפל על חרבו, ולמצוא חן בעיני דוד לפי מחשבתו אמר כן.

ולא חטא שאול בהרגו עצמו, ואע״פ שכתוב: אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט׳:ה׳) – כלומר מידכם אדרוש אותו אם תהרגו עצמכם, וכן: מיד כל חיה אדרשנו ומיד איש אחיו (בראשית ט׳:ה׳), אף על פי כן לא חטא לפי שהיה יודע שאול כי סופו היה למות במלחמה, כי כן אמר לו שמואל. ועוד, כי ראה כי מצאוהו המורים אנשים בקשת (שמואל א ל״א:ג׳) ולא היה יכול להמלט מידם, טוב היה שיהרוג הוא עצמו ולא יתעללו בו הערלים. וכן אמרו רז״ל: אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט׳:ה׳) – יכול כשאול? ת״ל: אך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנער נושא כליו כאשר ראה שמת אדונו בחר מות מחיים, וכמו שבחיים לוהו כך לוה אותו במיתה ויפול גם הוא על חרבו וימת, לפי זה מתו שאול ובניו ונושא כליו וגם כל אנשיו, רוצה לומר משרתיו עושי רצונו ביום ההוא יחדו.

כי מת – רצה לומר: קרוב למות, כי בן איש גר העמלקי השלים מיתתו, כמו שכתוב בשמואל ב׳ (שמואל ב א׳:י׳).

וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא-כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת גסס¹ שָׁא֑וּל וקרוב הוא למות², וַיִּפֹּ֥ל גַּם-ה֛וּא עַל-חַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ, וכמו שבחיים ליווהו כך ליווה אותו גם במיתה³:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ו) וַיָּ֣מׇת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כׇּל⁠־אֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו׃

So Saul died, and his three sons, and his armor-bearer, and all his men, that same day together.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמִית שָׁאוּל וּתְלָתָא בְּנוֹהִי וְנָטֵל זְיָנֵיהּ אַף כָּל גַבְרוֹהִי בְּיוֹמָא הַהוּא כַּחֲדָא.

על חמשה חטאים מת שאול: וימת שאול במעלו אשר מעל בה׳ (דברי הימים א י׳:י״ג) שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך וגו׳ (שמואל א י׳:ח׳). והוא לא עשה כך ואמר ואתאפק ואעלה העולה (שמואל א י״ג:י״ב). על דבר ה׳ אשר לא שמר (דברי הימים א י׳:י״ג). שחס על אגג. ועל שהחריב נוב עיר הכהנים. וגם לשאול באוב (דברי הימים א י׳:י״ג). והוא שאל באוב וידעוני. ולא דרש ב״י וימיתהו (דברי הימים א י׳:י״ד).

ויאמר שאול אל הכהן אסוף ידיך (שמואל א י״ד:י״ט). ר׳ יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר לא ניתן אלא להדרש. ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא וגו׳ (יחזקאל י׳:ב׳). מהו ויאמר. הקב״ה אמר למלאך והמלאך אמר לכרוב אף על פי שגזר עלי הקב״ה ואיני יכול לכנס לפנים ממחיצתך אלא עשה עמי צדקה ותן לי גחלים משלך שלא אכוה. הדא הוא דכתיב וישא ויתן (יחזקאל י׳:ז׳). מהו וישא ויתן. אמר ר׳ פנחס הפשירן ונתן בחיקו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שש שנים עשו הגחלים עמומים בידו של גבריאל. סבור שישראל עושים תשובה ולא עשו. וכיון שלא עשו ביקש לזרקן עליהם בחמה. קרא לו הקב״ה גבריאל גבריאל להונך יש בהם עושין צדקה אלו עם אלו. הדא הוא דכתיב וירא לכרובים תבנית יד וגו׳ (יחזקאל י׳:ח׳). אמר ר׳ אבא בשם רבי ברכיה מי מעמיד העליונים והתחתונים צדקה שעושין ביד. הדא הוא דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום וגו׳ (תהלים ע״א:י״ט). ודכוותה ויגש איש אלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה׳ וגו׳ (מלכים א כ׳:כ״ח). מהו ויאמר ויאמר באמירה הראשונה אמר לו אם בא בן הדד תחת ידיך אל תחוס עליו. באמירה השניה אמר לו ראה כמה רפשים עשית וכמה חרמים החרמת עד שלא רפשתיו בידך ואתה הוצאתו בשלום. לכן והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו (מלכים א כ׳:מ״ב). ודכוותה ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה (אסתר ז׳:ה׳). מהו ויאמר ויאמר רב בשם רבי אליעזר אמר עד שלא הרגיש בה שהיא יהודית היה מדבר עמה בפרהסיא וכיון שהרגיש בה שהיא יהודית ויאמר המלך אחשורוש לתורגמן ויאמר התורגמן לאסתר המלכה. ודכוותה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת וגו׳ (ויקרא כ״א:א׳). באמירה הראשונה לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כ״א:א׳). ובאמירה השניה אמר לו אם בא מת מצוה לידך היטמא לו. לפי שבעולם הזה אתם מטמאין במת מצוה אבל לעתיד לבא אין אתם מטמאין כל עיקר למה שאין מיתה לעתיד לבא הדא הוא דכתיב בלע המות לנצח וגו׳ (ישעיהו כ״ה:ח׳).

גם כל אנשיו – הסמוכים אליו במלחמתו מתו בהר הגלבוע, והשאר נסו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והלך שאול לבית עולמו מלווה עם בניו ואנשיו כאשר היה באמנו אתם:

אנשיו – עבדיו עושי רצונו.

כל אנשיו – הגבורים אשר לו שומרי ראשו.

וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו, גַּ֧ם כָּל-אֲנָשָׁ֛יו עבדיו עושי רצונו¹ אשר היו סמוכים אליו מתו² בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו, והלך שאול לבית עולמו מלווה עם בניו ואנשיו כאשר היה באמנו אתם³:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. אברבנאל. האברבנאל מבאר כי בעוד קריעת מלכות שאול נבעה מחטא עמלק, הריגתו הוא ובני ביתו בחרב נבעה מחטא הריגת כהני נוב.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּרְא֣וּ אַנְשֵֽׁי⁠־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל אֲשֶׁר⁠־בְּעֵ֨בֶר הָעֵ֜מֶק וַאֲשֶׁ֣ר׀ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן כִּי⁠־נָ֙סוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִי⁠־מֵ֖תוּ שָׁא֣וּל וּבָנָ֑יו וַיַּעַזְב֤וּ אֶת⁠־הֶעָרִים֙ וַיָּנֻ֔סוּ וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּשְׁב֖וּ בָּהֶֽן׃

And when the men of Israel that were on the other side of the valley and those that were beyond the Jordan saw that the men of Israel fled, and that Saul and his sons were dead, they abandoned the cities and fled; and the Philistines came and dwelled in them.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַחֲזוֹ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל דִבְּעִבְרָא דְמֵישְׁרָא וְדִבְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא אֲרֵי אַפִיכוּ אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל וַאֲרֵי מִיתוּ שָׁאוּל וּבְנוֹהִי וּשְׁבָקוּ יַת קִרְוַיָא וְאַפִּיכוּ וַאֲתוֹ פְלִשְׁתָּאֵי וִיתִיבוּ בְהוֹן.

אשר בעבר העמק ואשר בעבר הירדן – תרגם יונתן: דבעברא דמישרא. ופי׳: הערים שהיו בעבר המישור הסמוך לארץ פלשתים. וכן: בעבר הירדן – המקומות הסמוכות לירדן, וסמוכות לארץ פלשתים, ולא היתה בהם עיר מבצר ועזבו אותם.

ומאשר ראו אנשי ישראל היושבים בערים אשר לקחו מהפלשתים כי מתו שאול ובניו ולא נשארו שרים להצילם מיד פלשתים, עזבו הערים ונסו ולקחו אותם הפלשתים. והנה שאול לא חטא במה שהרג את עצמו לפי שהיה יודע כי סופו למות במלחמה ההוא, כי כן אמר לו שמואל ומחר אתה ובניך עמי, וכאשר ראה שנתקיים דברו בבניו אשר מתו לעיניו ושהמורים היו הולכים סביבו ושהיה בלתי אפשר להמלט מידם בחר ליהרג ביד נערו או ביד עצמו, באופן שלא יתעללו בו פלשתים כי פחד שיעשו לו כאשר עשו לשמשון או לצדקיהו ושיבזו אותו בקלון מתמיד וחרפה רצופה, ולהיותו מעולה בטבעו אוהב הכבוד והמעלה היה ראוי שיבחר מות מקלון, כל שכן כשיתחברו יחד, ועל כיוצא בזה אמר אגג מלך עמלק (בסי׳ ט״ו ל״ב) אכן סר מר המות כמו שפירשתי שם. וכן אחז״ל בב״ר (פר׳ ל״ד ל״ח ע״ד) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, יכול כשאול? תלמוד לומר אך. הנה התבאר שלא חטא שאול בזה, והותרה השאלה הראשונה:

בעבר העמק – הוא עמק יזרעאל, שהיה סמוך למקום המלחמה.

כי נסו רצה לומר ואין עוד תקוה לא על גבורת העם כי נסו, ולא על המלך שיקבצם שנית כי מתו שאול ובניו.

בעבר הירדן – הרי גלבע היו בנחלת שבט יששכר, וא״כ פלשתים עברו דרך נחלת שבטי דן בנימין אפרים ומנשה לבא עד יזרעאל וגלבע מבלי שבני ישראל יתיצבו נגדם, והערים אשר בעבר העמק הן שונם וקשיון וגו׳, ובית שאן היתה קרובה לירדן נגד צרתן ואדם העיר (יהושע ג׳:ט״ז), א״כ לא רחוקה כ״כ מיבש גלעד, ועוד היום נמצא שם כפר וחרבות העיר Scytopolis שבנו על חורבות בית שאן.

וַיִּרְא֣וּ אַנְשֵֽׁי-יִ֠שְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵ֨בֶר הָעֵ֜מֶק הוא עמק יזרעאל שהיה סמוך למקום המלחמה¹, וַאֲשֶׁ֣ר וגם אלה אשר היו | בערים הלא מבוצרות² שהיו סמוכות לארץ פלשתים³ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן⁴, כִּֽי-נָ֙סוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ולכן אין עוד תקווה על גבורת העם⁵, וְכִי-מֵ֖תוּ שָׁא֣וּל וּבָנָ֑יו ולכן אין עוד תקווה שהמלך יקבצם שנית⁶, וַיַּעַזְב֤וּ אֶת-הֶֽעָרִים֙ בהן ישבו, וַיָּנֻ֔סוּ, וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן באותן הערים: ס

1. מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. תרגום יונתן, רד״ק.

4. וערים אלא נלקחו בעבר על ידם מהפלשתים, אברבנאל.

5. מלבי״ם.

6. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַֽיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים לְפַשֵּׁ֖ט אֶת⁠־הַחֲלָלִ֑ים וַֽיִּמְצְא֤וּ אֶת⁠־שָׁאוּל֙ וְאֶת⁠־שְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֔יו נֹפְלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃

And it came to pass on the next day, when the Philistines came to strip the slain, that they found Saul and his three sons fallen on mount Gilboa.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וַאֲתוֹ פְלִשְׁתָּאֵי לְחַלָצָא קְטִילַיָא וְאַשְׁכָּחוּ יַת שָׁאוּל וְיַת תְּלָתָא בְּנוֹהִי קַטִילִין רְמָן בְּטוּרָא דְגִלְבּוֹעַ.

(ח-ט) ויהי ממחרת וגו׳. ספר הכתוב שבאו הפלשתים לפשט החללים ושמצאו שאול ובניו וכרתו את ראשו ופשטו את כליו, ר״ל כלי מלחמתו ובגדיו, ושלחו בארץ פלשתים לבשר את עצביהם, ר״ל אלהיהם.

לפשט – להסיר בגדיהם, כמו: ופשט את בגדיו (ויקרא ו׳:ד׳).

נופלים – רוצה לומר נופלים בארץ פגרים מתים.

וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת, וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים לְפַשֵּׁ֖ט להפשיט¹ אֶת-הַחֲלָלִ֑ים של ישראל מבגדיהם², וַֽיִּמְצְא֤וּ אֶת-שָׁאוּל֙ וְאֶת-שְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָ֔יו נֹפְלִ֖ים פגרים מתים³ בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ:

1. מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(ט) וַֽיִּכְרְתוּ֙ אֶת⁠־רֹאשׁ֔וֹ וַיַּפְשִׁ֖טוּ אֶת⁠־כֵּלָ֑יו וַיְשַׁלְּח֨וּ בְאֶֽרֶץ⁠־פְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר בֵּ֥ית עֲצַבֵּיהֶ֖ם וְאֶת⁠־הָעָֽם׃

And they cut off his head, and stripped off his armor, and sent them around the land of the Philistines, to carry the news to the house of their idols and to the people.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּפְסַקוּ יַת רֵישֵׁיהּ וְחַלִיצוּ זְיָנֵיהּ וּשְׁלָחוּ בְּאַרְעָא דִפְלִשְׁתָּאֵי סְחוֹר סְחוֹר לְבַסָרָא בֵּית טַעֲוַתְהוֹן וְיַת עַמָא.

את כליו – מה שמצאו בו בגדיו וכלי זיינו, כי הנזר והאצעדה העמלקי לקחם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

כליו – בגדיו וכלי זיינו.

וישלחו – את שלוחיהם.

בית עצביהם – אנשי בית עבודה זרה הקרוים עצבים, כי מעציבים לב עובדיהם, צועקים אליהם ואינם עונים.

לבשר את עצביהם – להודות לעבודה זרה שלהם.

וישלחו – לא מצאנו שכרתו ראש בניו וקורא לגופם גויה, א״כ נ״ל שגם ראש שאול תלו עם גויתו, ולא שלחו ארץ פלשתים כי אם כליו.

וַֽיִּכְרְתוּ֙ הפלשתים אֶת-רֹאשׁ֔וֹ של שאול, וַיַּפְשִׁ֖יטוּ אֶת-כֵּלָ֑יו מה שמצאו בבגדיו¹, ולקחו את כלי זיינו², וַיְשַׁלְּח֨וּ את שלוחיהם³ בְאֶֽרֶץ-פְּלִשְׁתִּ֜ים סָבִ֗יב לְבַשֵּׂ֛ר להודות⁴ לְבֵּ֥ית עֲצַבֵּיהֶ֖ם עבודה זרה שלהם⁵ וְלבשר את אֶת-הָעָֽם על מות שאול:

1. כי הנזר והאצעדה העמלקי לקחם (לקמן שמואל ב א,י), רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם. אנשי בית עבודה זרה הקרוים ״עצבים״, כי מעציבים לב עובדיהם, צועקים אליהם ואינם עונים, מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ אֶת⁠־כֵּלָ֔יו בֵּ֖ית עַשְׁתָּר֑וֹת וְאֶת⁠־גְּוִיָּתוֹ֙ תָּֽקְע֔וּ בְּחוֹמַ֖ת בֵּ֥ית שָֽׁן׃

And they put his armor in the house of the Ashtaroth; and they fastened his body to the wall of Beth-shan.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְשַׁוִיאוּ יַת זְיָנֵיהּ בֵּית עַשְׁתְּרָתָא וְיַת גוּפֵיהּ צְלָבוּ בְּשׁוּרָא דְבֵית שָׁן.

ואת גויתו תקעו – פתרונו: תלו, ותרג׳ צלבו.

בית עשתרות – אלהיהם, והם פסילי העשתרות שהם אלהיהם, והם צלמים העשוים בצורת עשתרות, כמו: עשתרות צאנך (דברים ז׳:י״ג). ובדברי הימים כתיב: בית אלהיהם (דברי הימים א י׳:י׳), והם היו העשתרות שהיו אלהיהם.

ואת גויתו תקעו בחומת בית שן – תקעוה במסמרים.

ובדברי הימים כתיב: ואת גלגלתו תקעו בית דגון (דברי הימים א י׳:י׳). מה שלא נזכר הנה הוא נזכר שם, כי זה וזה היה, כי גויתו תקעו בחומת בית שן, וגלגלתו בית דגון, שהרי כרתו ראשו, כמו שנאמר: ויכרתו את ראשו (שמואל א ל״א:ט׳), ושם אמר: וישאו את ראשו ואת כליו (דברי הימים א י׳:ט׳). ובאמרו ואת גויתו – קצר, שהרי גויית בניו תקעו גם כן בחומת בית שן.

תקעו בחומת בית שן – תרגומו: צלבו.

והכלים שמו בבית עשתרות והם הצלמים עשויים כצורת עשתרות צאנם, ולכן בדברי הימים (דברי הימים ב י׳, י׳) במקום עשתרות נאמר בית אלהיהם, שהעשתרות הם האלוהות. ואת גויתו תקעו בחומת בית שן, ר״ל שתקעו אותו שם במסמרות, אמנם בדברי הימים (שם שם) כתוב ואת גלגלתו תקעו בית דגון, וכמו שכתב רד״ק שניהם אמת, גויתו בבית שן בחומה וגלגלתו תקעו בבית דגון, והוא הראש שזכר למעלה שכרתו. ועם היות שלא יספר הכתוב כי אם מגוית שאול (לפי שהוא היה העקר) הנה יזכיר אחר זה ששם תקעו ג״כ בחומה גויות בניו:

עשתרות – שם עבודה זרה מה.

גויתו – גופו, כמו: וגויתו כתרשיש (דניאל י׳:ו׳).

תקעו – תלאו, [תלו] כמו: והוקע אותם לה׳ (במדבר כ״ה:ד׳).

בית עשתרות בית עבודה זרה העשויה כדמות עשתרות צאן, כי (בד״ה א׳ י׳) אמר וישימו את כליו בית אלהיהם, ושם אמר ואת גלגלתו תקעו בית דגון, באופן שנגד מ״ש לבשר בית עצביהם שמו שם את כליו ואת ראשו, ורצו להזכיר על שנכרת ראש דגון בסבת ארון אלהי ישראל והנה עתה ראש מלכם הנכרת נמצא בבית דגון, ונגד מ״ש ולבשר את העם תקעו וצלבו גוייתו בחומת בית שן.

תקעו – ע״י מסמרות ולא היא תליה ע״י חבל.

וַיָּשִׂ֙מוּ֙ פלשתים אֶת-כֵּלָ֔יו של שאול בְּבֵּ֖ית עַשְׁתָּר֑וֹת אלהיהם¹, וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ֙ וגויות בניו² תָּקְע֔וּ תלו³ בְּחוֹמַ֖ת בֵּ֥ית שָֽׁן, ואת ראשו של שאול שמו בבית דגון⁴:

1. והם צלמים העשוים בצורת עשתרות, רד״ק. וכן ראה רד״ק בשופטים ב׳ י״ג המבאר כי עשתרות אלו פסלים בצורה של כבשות צאן.

2. רד״ק, אברבנאל.

3. ר״י קרא, מצודת ציון. ויונתן תרגם צלבו, וכך ביארו רי״ד ומלבי״ם. ורד״ק ואברבנאל כתבו כי תקעו את גווית שאול במסמרים.

4. רד״ק. וכוונתם היתה שכדי לבשר בית עצביהם שמו שם את כליו ואת ראשו, ורצו להזכיר על שנכרת ראש דגון בסבת ארון אלהי ישראל והנה עתה ראש שאול הנכרת נמצא בבית דגון, וכדי לבשר על הדבר תקעו וצלבו גוייתו בחומת בית שן.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) וַיִּשְׁמְע֣וּ אֵלָ֔יו יֹשְׁבֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים לְשָׁאֽוּל׃

The inhabitants of Jabesh-gilead heard about him, about what the Philistines had done to Saul,

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁמָעוּ עֲלוֹהִי יַתְבֵי יָבֵשׁ גִלְעָד יַת דַעֲבַדוּ פְּלִשְׁתָּאֵי לְשָׁאוּל.

וישמעו אליו – כמו עליו, על שאול.

About him. Meaning the same as עָלָיו [about him], i.e., about Shaul.

וישמעו אליו – עליו.

וישמעו אליו – כמו: עליו. וכן תרגם יונתן: ושמעו עלוהי.

ויושבי גלעד שמעו אליו ר״ל עם היות שדאג לבם על שאול ועל בניו, הנה בעצם וראשונה התעוררו לכבוד שאול, כמו שהתעורר הוא להושיעם מנחש בני עמון בתחלת מלכותו, וזהו וישמעו אליו, ר״ל נתקבצו בעבורו.

יביש – בספרים מדוייקים מלא יו״ד ואזלא כוותיהו מסורת דסוף שופטים.

וישמעו אליו – כמו עליו, וחוזר ומפרש את אשר עשו פלשתים לשאול, לתקוע גויתו בחומה.

וַיִּשְׁמְע֣וּ אֵלָ֔יו עליו¹ יֹשְׁבֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד, ושמעו אֵ֛ת הביזון אֲשֶׁר-עָשׂ֥וּ פְלִשְׁתִּ֖ים לְשָׁאֽוּל שביזו את גְּוִיָּתוֹ:

1. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד. ואברבנאל ביאר כי כתוב ״אליו״ היות שדאג ליבם על שאול ועל בניו, והם התעוררו ראשונים לכבוד שאול, כמו שהתעורר הוא להושיעם מנחש בני עמון בתחילת מלכותו, וזהו וישמעו ״אליו״, דהיינו נתקבצו בעבורו.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(יב) וַיָּק֜וּמוּ כׇּל⁠־אִ֣ישׁ חַ֘יִל֮ וַיֵּלְכ֣וּ כׇל⁠־הַלַּ֒יְלָה֒ וַיִּקְח֞וּ אֶת⁠־גְּוִיַּ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גְּוִיֹּ֣ת בָּנָ֔יו מֵחוֹמַ֖ת בֵּ֣ית שָׁ֑ן וַיָּבֹ֣אוּ יָבֵ֔שָׁה וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖ם שָֽׁם׃

and all the valiant men arose and went all night, and took the body of Saul and the bodies of his sons from the wall of Beth-shan; and they came to Jabesh and burned them there.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְקָמוּ כָּל גְבַר גִבַּר וַאֲזַלוּ כָּל לֵילְיָא וּנְסִיבוּ יַת גוּפָא דְשָׁאוּל וְיַת גוּפֵי בְּנוֹהִי מִשׁוּרָא דְבֵית שָׁן וַאֲתוֹ לְיָבֵשׁ וּקְלוֹ עֲלֵיהוֹן כְּמָא דְקָלַן עַל מַלְכַיָא תַּמָן.

ויקומו כל איש חיל – אנשי יבש גלעד אמרו אותו האיש הצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבים לגמול לו חסד, א״ל הקב״ה אתם גמלתם חסד עם שאול ועם בניו אף אני נותן שכרכם לבניכם לעתיד לבא כשעתיד הקב״ה לקבץ את ישראל ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה שנאמר לי גלעד ולי מנשה (תהלים ס׳:ט׳).

וישרפו אותם שם – תרגום: וקלו עליהן כמא דקלן על מלכיא תמן, כדתנן (בבלי עבודה זרה י״א.): שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי.

And burned them there. [Targum renders,] "And they burned for them¹ as they burn for the kings there.⁠" As we learned:⁠² We perform the burning [ritual] at [the burial of] kings, and it is not [considered] an Amorite custom.

1. I.e., they burned incense to cover the odor and prevent the decay of the bodies (Radak).

2. A king’s personal belongings are burned at his death to prevent other people from using them, as stated in Maseches Avoda Zarah 11a.

וישרפו אותם שם – ששרפו בשמים כדי לעלות הריח ומשחו בהם עצמות שאול ועצמות בניו, ותרג׳ וקלו עליהון כמא דקלו על מלכיא תמן.

וישרפו אתם – כעין משרפות שעושין למלכים שורפין בשמים ומושחין עצמותיהן כענין שנאמר ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים וגו׳ (ירמיהו ל״ד:ה׳). וכן תרגומו: וקלו עליהון כמה דקלן על מלכיא.

וישרפו אותם שם – תרגם יונתן: וקלו עליהון כמא דקלן על מלכיא תמן. אפשר שהיה דעתו כמו שכתבו רבותינו ז״ל: שורפין על המלכים, ומה הם שורפין עליהם? מטתן וכלי תשמישן. או דעתו על שריפת בשמים, כמו: ויחנטו הרופאים (בראשית נ׳:ב׳).

ויתכן לפרש כי הבשר שרפו, שהעלה רמה, ולא רצו לקברם עם התולעים כי לא היה דרך כבוד, ושרפו הבשר וקברו העצמות.

וישרפו אותם שם – כמו וכמשרפות אבותיך המלכים הראשונים כן ישרפו לך, והיא החנטה שעושין עליהם בבשמים רבים שלא יסריחו ושורפים בשמים באותה החנטה.

ובעוד לילה הלכו ויקחו גוית שאול וגוית בניו מחומת בית שן ויביאו אותם עיר יבשה. ואמרו וישרפו אותם שם, לדע׳ יונתן ששרפו עליהם הדברים ששורפים על המלכים, כמו שאמר (ירמי׳ ל״ד ה׳) ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו לך, והם מיטתן וכלי תשמישתן. והנכון ששרפו את בשרם להיותם סרוחים ורמה עלתה בהם, ולא רצו לקברם עם התולעים ושרפו הבשר וקברו העצמות:

וישרפו – על הבשר יאמר, על כי נסרחו ורמה עלתה בהם, לזה שרפו אותם או על כלי תשמישו יאמר, כי כן הדרך לשרוף כלי תשמישי המלך, לבל ישתמש בהם אחר, וכן אמרו רבותינו ז״ל שורפין על המלכים.

וישרפו אותם פי׳ המפרשים ששרפו עליהם כדרך ששורפין על המלכים, או שחנטום בבשמים חדים השורפים הבשר בחריפותם.

וישרפו – אולי היה מנהגם לשרוף גוית המלכים לבלתי משול בהם רמה ותולעה, וגם כלי תשמישם הבעירו לפעמים עמם למען לא ישתמש איש זר בהם.

וַיָּק֜וּמוּ כָּל-אִ֣ישׁ חַיִל֮ מיושבי יבש גלעד וַיֵּלְכ֣וּ כָל-הַלַּיְלָה֒, וַיִּקְח֞וּ אֶת-גְּוִיַּ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גְּוִיֹּ֣ת בָּנָ֔יו מֵחוֹמַ֖ת בֵּ֣ית שָׁ֑ן, וַיָּבֹ֣אוּ אותן יָבֵ֔שָׁה אל יביש גלעד, וַיִּשְׂרְפ֥וּ עליהם את אֹתָ֖ם הדברים ששורפים על המלכים¹, שָֽׁם ביבש גלעד:

1. תרגום יונתן, כדתנן (עבודה זרה יא.) ״שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי״, רש״י. ושרפו את מטתן וכלי תשמישן כפי שעושים למלכים, רד״ק, מצודת דוד. ויש שפירשו ששרפו את בשרם להיותם סרוחים ורימה עלתה בהם, ולא רצו לקברם עם התולעים ושרפו הבשר וקברו העצמות, רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד. ור״י קרא ורי״ד ביארו ששרפו בשמים כדי לעלות הריח ומשחו בהם עצמות שאול ועצמות בניו, והיא החנטה שעושים עליהם בבשמים רבים שלא יסריחו ושורפים בשמים באותה החנטה.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיִּקְחוּ֙ אֶת⁠־עַצְמֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיִּקְבְּר֥וּ תַחַת⁠־הָאֶ֖שֶׁל בְּיָבֵ֑שָׁה וַיָּצֻ֖מוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

And they took their bones and buried them under the tamarisk-tree in Jabesh and fasted seven days.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְסִיבוּ יַת גַרְמֵיהוֹן וּקְבָרוּ תְּחוֹת אֲשֵׁלָא בְּיָבֵשׁ וְצָמוּ שַׁבְעָא יוֹמִין.

ויצומו שבעת ימים – תחת אבל שבעת ימים (בראשית נ׳:י׳).

תחת האשל – ובדברי הימים: תחת האלה (דברי הימים א י׳:י״ב). אשל הוא כלל לכל עץ, וכן: ויטע אשל (בראשית כ״א:ל״ג), כתרגומו: ונציב נציבא. ובדברי הימים פירש שזה העץ היה אלה.

ויצומו שבעת ימים – זכר לאותן שבעת ימים שנתן להם זמן נחש העמוני (שמואל א י״א:ג׳), ובאותו זמן נושעו על ידי שאול, ולפיכך נתעסקו בו אנשי יבש, כי זכרו אותה התשועה שנושעו על ידו.

ויצומו שבעת הימים, זכר לאותם שבעת הימים שנתן להם נחש העמוני על שנושעו על יד שאול: צדיק אתה השם וישר משפטיך, שאול המלך הרג כהני ה׳ אבות ובנים וגם הגבעונים המשרתים אותם, והיה המשפט האלהי שמת הוא וכל בניו בידי אדם, שלשת בניו הרגו הפלשתים לעיניו, והוא נהרג בחרב, ואישבושת נהרג בחרב ג״כ מושכב על מיטתו, ושאר בניו הוכו על ידי הגבעונים בימי דוד, ומשרתיו ואנשיו נהרגו עמו במלחמה, הרי לך מיתתו ומיתת בניו ואנשיו משרתיו כלם הרוגים מטועני חרב מדה כנגד מדה, כי עם היות שקריעת מלכותו אחרי מותו וקריעתו בחייו בהמשחת דוד (כמו שזכרתי) היה בדבר עמלק, הנה מיתתו בחרב ומיתת בניו כלם ואנשיו לא היו כי אם בחטא שהרג את הכהנים. ראה עוד גם ראה גוית שאול וגוית בניו אחרי מותם נתקעו בחומת בית שן ובניו האחרים גם כן הוקעום הגבעונים בהר לפני ה׳, הנה א״כ כלם מתו בידי אדם וכלם נתלו:

ויקחו את עצמותיהם – אין בצד״י דגש.

תחת האשל – יש ספרים בשש נקודות ויש ספרים בחמש ועיין מה שכתבתי בפרשת וירא על ויטע אשל.

האשל – שם אילן מה.

ויצומו – התענו.

ויצומו – מחמת צער ואבל, על כי עזרם במלחמה מול בני עמון, כמו שכתוב למעלה (שמואל א י״א).

תחת האשל שם הסוג לאילנות, ובדה״א אומר תחת האלה שהאשל הזה היה אילן אלה.

ויצמו – אולי אין ראשית הוראת שרש צום בלתי אכול ושתה, רק התאסף להתאונן ולבכות מאיזו סבה שתהיה, ולכן פירש במגלת אסתר (ד׳:ט״ז) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, וממילא שביום אבלם ואנחתם היו מונעים עצמם ממאכל ומשקה או לכל הפחות היו ממעיטים אכילתם ושתיתם.

וַיִּקְחוּ֙ אנשי יבש גלעד אֶת-עַצְמֹ֣תֵיהֶ֔ם של שאול ובניו, וַיִּקְבְּר֥וּ אותם תַֽחַת עץ¹ -הָאֶ֖שֶׁל² בְּיָבֵ֑שָׁה ביבש גלעד, וַיָּצֻ֖מוּ אנשי יבש גלעד שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים של ימי האבלות³, מחמת צער ואבל, על כי עזרם שאול במלחמה מול בני עמון⁴, וצמו כל שבעת הימים, זכר לאותן שבעת ימים שנתן להם זמן נחש העמוני ובאותו זמן נושעו על ידי שאול, ולפיכך נתעסקו בו אנשי יבש גלעד, כי זכרו את אותה התשועה שנושעו על ידו⁵

1. מצודת ציון.

2. סוג עץ, ובדברי הימים א׳ י׳ י״ב כתוב ״תחת האלה״ כי האשל הזה היה אילן אלה, רד״ק, מלבי״ם.

3. ר״י קרא.

4. מצודת דוד (ראה פרק יא׳ לעיל).

5. רד״ק, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Shemuel I 31, Biblical Parallels Shemuel I 31, Olam HaMikra Shemuel I 31, Targum Yonatan Shemuel I 31, Midrash Shemuel Shemuel I 31, Yalkut Shimoni Shemuel I 31, Rashi Shemuel I 31 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 31, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 31, Radak Shemuel I 31, Rid Shemuel I 31, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 31, Ralbag Shemuel I 31, Ralbag Toalot Shemuel I 31, Abarbanel Shemuel I 31, Minchat Shai Shemuel I 31, Metzudat Zion Shemuel I 31, Metzudat David Shemuel I 31, Malbim Shemuel I 31, Hoil Moshe Shemuel I 31, Mikraot Sheluvot Shemuel I 31

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון