(הקדמה)
פרשה חמשה עשר במיתת שאול ובניו, ומהאיש העמלקי שספר לדוד שהוא הרגו וצוה דוד להרגו על זה, והקינה אשר קנן דוד על שאול ועל יונתן בנו, ואיך אנשי יבש גלעד לקחו בלילה גוית שאול וגויות בניו מחומת בית שן וישרפום ואת עצמותם קברו. תחלת הפרשה ופלשתים נלחמים בישראל וגו׳, עד ויהי אחרי כן וישאל דוד ביי׳ וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה למה שאול הרג את עצמו? ואיך צוה לנושא כליו שיעמוד עליו וידקרהו? והנה ההורג עצמו כאלו שופך דמים ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים, כמו שחז״ל הוכיחו מאמרו (
בראשית רבה ל״ד דף ל״ח ע״ב) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש
(בראשית ט׳ ו׳). ואם נאמר שעשה זה מהסבה אשר זכר פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי, הנה אם היתה העלילה שימיתוהו הנה הוא היה הורג עצמו גם כן, ואם היה שיעלילו בגופו הנה לא ימלט מזה גם אחרי מותו, ואם כן למה הרג עצמו?
השאלה השנית מי הרג את שאול? אם נאמר שהעמלקי הרגו כמו שספר לדוד, איך לא ספרו הכתוב במאורע? ואמר לבד ויקח שאול את החרב ויפול עליה וירא נושא כליו כי מת שאול וגו׳, יורה שעל חרבו מת. ואם נודה שכן קרה, ר״ל שהוא המית עצמו, יקשה מאד סיפור הנער העמלקי שלא זכר דבר מהחרב אשר נפל עליה, ואמר לדוד ואעמוד עליו ואמותתהו וגו׳, ואם נאמר ששקר באמונתו וכזב בדבריו, יקשה מי הגיד לו שהפרשים הדביקוהו? ואיך הביא הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרועו אל דוד?
השאלה השלישית מדוע צוה להרגו? והנה לא עשה זה כי אם ברצון שאול ובמצותו, ולא היה ראוי שיומת בעבור זה. ועוד שלא היו שם עדים, וזה היה מרשיע עצמו והיה מפני זה פטור כפי הדין,
(יבמות כ״ה ע״ב) שאין אדם משים עצמו רשע, כל שכן שאמר כי לא יחיה אחרי נפלו ואם כן גברא קטילא קטל:
השאלה הרביעית באמרו ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו ואמר ללמד בני יהודה קשת וגו׳, וכפי דעות כלל המפרשים אין זה מהקינה, והיא עצה ולימוד לבני יהודה שילמדו לירות בקשת אחרי ששאול ויהונתן מתו על ידי המורים בחצים, ולא היה ראוי שיביא עצת אנשיו בתוך הקינה:
השאלה החמשית במה שאמר בדברי הקינה שלש פעמים איך נפלו גבורים והוא כפל מכופל, אמר הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים, אמר עוד איך נפלו גבורים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל, אמר עוד בסוף הקינה איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה:
השאלה הששית ברוע הסדור שבא בדברי הקינה הזאת, כי התחיל לדבר עם שבט יהודה עם היותם כנגד מלכות שאול, וחזר לדבר כנגד ישראל הצבי ישראל, ופעמים יקונן את שניהם שאול ויהונתן יחד, ופעמים לכל אחד מהם בפרט, כי הצבי ישראל על במותיך חלל הוא על שאול בפרט, וכן כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול וגומר, ואחר כך אמר על שניהם מדם חללים וגומר, שאול ויהונתן וגומר, וחזר לדבר על שאול לבד בנות ישראל אל שאול בכינה וגומר, ודבר על יהונתן לבד יהונתן על במותיך חלל צר לי עליך אחי וגו׳, וחזר לדבר על שניהם איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה.
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
(א) ופלשתים נלחמים בישראל וגו׳, חזר הכתוב אל הסיפור הקודם מהמלחמה אשר היתה בין שאול ובין פלשתים, וזכר שנסו אנשי ישראל מפניהם, וכבר זכר החכם שהתחלת הנפילה ניסה,
(סוטה מ״ד ע״ב) ומאשר ישראל התחילו לנוס מפני פלשתים מיד הכו בהם
ויפלו חללים בהר הגלבוע. ומאשר היו שאול ובניו גבורי כח לא נסו מהמלחמה ולא נפלו ג״כ בראשונה אבל אחרי שנסו רבים מהעם ושנפלו רבים לחרב